אתר חדש, בלוג חדש, ספר חדש

חשבנו כיצד להשיק את הבלוג שלנו ומצאנו דרך מקורית, ביקורת ספרותית על ספרו החדש של חיים משגב, פרי עטו של יוסף שפירא - מבקר המדינה:

עוד טרם פתיחתו של הספר, תהיתי מדוע בחר חברי חיים לשנות מסוגתו הספרותית. עד עתה הוא העביר לנו את מסריו ואת הגיגיו באמצעים אחרים, בין בכתיבה עיתונאית ובין בכתיבה ביוגרפית וחשיבתית. מה הביאו אפוא להפנות את כשרונו הרב ולממשו בתחום הסיפורת, בדרך של רומן ריאליסטי המשלב גם מטעמו של הרומן הבלשי?

נראה לי שמלבד מה שמצוי בשורותיו של הספר, החליט חיים להעביר מסרים רבים גם בין השורות, ואני מניח שהעברתם דווקא בדרך של כתיבת רומן, נועדה להרחיב את מעגל הקוראים והמתעניינים. עם זאת, עומק הכתיבה ועוצמתה מעבירים נכוחה מסרים חשובים ביותר, הן ציבורייים והן מוסריים.

למה כוונתי?

כידוע, בשנים האחרונות התרחב העיסוק בתחום תורת המשחקים, אולם דווקא אנשי הכלכלה הם אלה שקוטפים את פירות ההצלחה וההכרה. ספר זה מראה לכל מי שקורא בו, כי תורת המשחקים הומצאה ומומשה תמיד בידי אנשי החוק. ביד אומן שוזר חיים תמונה מורכבת של דילמות מורכבות, ריבוי שיקולים וריבוי דמויות, שספק אם אנשי הכלכלה היו מוצאים לה פתרון הולם. עולם המשפט חי כך הלכה למעשה מאז ומעולם.

האמירה ש"הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ", כלשונו של המשורר שאול טשרניחובסקי, מתאימה אף היא לעלילת ספר זה.

בניית הדמויות היא רב-ממדית, באופן שלא תמיד ניתן אף לעמוד על הקשרים הרבים שבין הדמויות השונות. מוסריותה, תכליתה ואופן התנהלותה של כל דמות נובעים מחיבור בלתי ניתן להפרדה לילדותה ושק החוויות שנישא על גבה. בצורה מופלאה מחבר חיים בין הליכים חברתיים ייחודיים למדינת ישראל ולתוצאות החברתיות שהן הביאו. בין היתר הוא מתייחס לתופעת ילדי-החוץ, לעולים שאינם יהודים שעלו מכוח חוק השבות, ולתופעת ילדי השכונות שהביאה מצד אחד לילדים שנפלו לעולם הפשע, ומצד שני, ילדים שישבו כתף אל כתף עם הראשונים, שיצאו ממעגל המצוקה ותרמו תרומה משמעותית לחברה ולשלטון החוק. שלא כגישתם של הצ'צ'נים, החינוך אינו מכת מחץ מיידית, אלא תהליך ארוך ומייגע שניצניו ניבטים מכל שורה ושורה של הספר המופלא הזה.

מסר נוסף, חשוב ביותר, הינו יחסיות זכויות היסוד. חיים לוקח את הזכות לכבוד, וכחומר ביד היוצר מקנה לה משמעות שונה בידי כל אחת מהדמויות, בין היתר בידי הסנגור, שזכות זו נישאת בפיו על מנת להקל עם לקוחות ולאפשר שימוש – יש שיאמרו "ציני", בדווקנות המשפטית.

באופנים אחרים מבוטאת זכות זו בספר על ידי רשויות החוק ובית המשפט.

מעניין שעל אף שהכותב הוא משפטן ותיק ומנוסה, ספר זה הוא היפוכה של הכתיבה המשפטית. בניגוד לפסקי הדין שעיקרם ברציו ובשוליהם מצוי האוביטר, בספר זה, כדרכה של סיפורת, שזור הרציו בינות התפאורה הצבעונית ומושכת העין.

ספר זה מיישם הלכה למעשה את כל חמשת המאפיינים המקובלים לרומן ריאליסטי:

תיאור הבדוי על רקע המציאות הממשית – הדמויות והאירועים הבדיוניים ממוקמים במקומות ממשיים ובתקופה ספציפית.
העלילה, האירועים והתנהגות הדמויות ניתנים להסברים סיבתיים. אין צורך לדרוש במופלא ממך.
העולם הבדיוני מוצג בצורה מלאה ומפורטת.
המציאות מוצגת כמו שהיא ואינה מיופה (ולעתים אף מוקצנת).
עלילה טבעית וספונטנית.

מאפיין חשוב ומרכזי שזור בספר, שהוא כן ממאפייניו של הכותב כסניגור פלילי, והוא הטקטיקה – או יש שיאמרו אף האסטרטגיה – של ההמתנה. התובנה שכולנו יודעים, שלעתים הזמן מרפא (ע' 328), ושגם ביחסים האישיים וגם ביחסים המקצועיים יש לדעת מתי לעצור ולהשאיר טעם של עוד, מוצאת את ביטויה גם במה שאמרה יעלה למרציאנו טרם הנשיקה על לחיו (ע' 331). בגירסה של הספר בערבית אציע לתת לו שם זמני: "אלעג'לה מן א-שייטאן" (החיפזון מהשטן), כפי שנכתב בשמו של דני גיבור הספר, שזו העצה שכל לקוח קיבל ממנו (ע' 328).

תובנה חשובה ביותר, שלא תמיד נאמרת בריש גלי, אולם צדה את עיני, שווה ציטוט: "נשים הן, לרוב, רציונליות הרבה יותר מגברים. עוד לפני שהן מסיימות פרק אחד בחייהן, הן חושבות על הפרק הבא". אמר המחבר ולא יסף (ע' 411). אולם חיים ודאי כבר חושב לא על הפרק הבא, אלא על הספר הבא!

נראה שספר זה ניחן גם במידת מה של נבואה, כשהוא מדבר על מציאות של מינוי מפכ"ל מחוץ לשורות הארגון.

אסיים בברכות חמות לחיים על ספר מיוחד זה, ואאחל לו בתקווה שיחגוג גם הוצאתה של טרילוגיה.

* התפרסם לראשונה באתר מראה http://maraah-magazine.co.il/12865