שלומית פלובסקי אהבה מאז ילדותה את העט והנייר. הרושם
שהשאיר עליה "יומנה של אנה פרנק" היה עצום. מאז
כתבה יומן חיים רב דפים, ובהמשך – אין-ספור מכתבים לחברים
ולקרובים, בהם גילתה את עולמה ולבה, גם אם חלקם לא נשלחו
מעולם. לפני כעשר שנים החלה לכתוב סיפורים קצרים. חלקם
דמיוניים, חלקם עם רמזים ביוגרפיים. הסיפורים פרצו ממנה בשלל
נושאים: על אנשים ועל קונפליקטים, אהבות ואכזבות, חיים ומוות.
היא מגישה לקוראיה עלילות וכמו מושיטה להם את ידה: במאור
לב, בהומור, באופן מזמין ומעניין, עשיר, מפתיע ובנדיבות רבה,
כאשר תמיד מתנגנת בין המילים מנגינה חבויה. בדרכה השקטה
היא שמה לבה למתרחש סביבה – בשכונה, בעבודה, במשפחה,
בפגישה של רגע או בקשר ארוך שנים. ובכל הסיפורים – האדם
ותחושותיו תמיד עומדים במרכז הסיפור.
לאחר עידוד רב החליטה לבסוף להעז, להגשים חלום – ולהוציא
לאור מבחר מסיפוריה. אלה מוגשים לקורא בשפה פשוטה ועם
זאת עשירה, המזמינה צעירים ומבוגרים גם יחד ליהנות מהעולם
"בשלל צבעים" הנרקם מסיפור לסיפור.